הוא
כמו תמיד ישב לו שם מאחור
הם דיברו והוא שתק
הם זמזמו והוא זעק
זעק לעזרה
זעקה כלכך חזקה, שאפילו האוזן הכי רגישה לא תקלוט
זעקה לעזרה הזאת, זאת שלא הגיעה
כבר ימים, שבועות, חודשים שהוא מנסה
ואז
שהוא דיבר
העולם רעד
כלכך חזק, שאפילו הם נפלו
הם צלבו אותו
כמו את ישו, רק טיפה יותר כואב
את המסמר הראשון, ישר לב
השני והשלישי כבר סתם מסביב
והוא (שוב) חשב
רק על כמה שהוא רוצה כבר לצאת
וידע שהוא לא יכול
כי שם הוא תקוע, אולי לא לעולמים, אבל להרבה
ואת ההזדמנות הראשונה לברוח, תסמכו עליו, הוא ינצל
אז מה אם הוא כבר מנהל שם חיים כפולים
אז מה אם הוא לא מתאים פעמיים
כל פעם הוא מעמיד פנים, בצורה קצת שונה
פעם הוא ניסה להשתלב, ונכווה, קשה
ועכשיו
הוא יצא
לא מהכל
רק משם
והוא מהלך
קו ישר, קו עקום
ילד ישר, ילד עקום
והוא צועד לו
החול מלטף את האצבעות
הצמרמורת עוברת מהרגל לעמוד השדרה
המים הקרים גורמים לו להיסוס
אבל הוא נופל
נמרח בבוץ, עמוק, כמעט גומר
צודק עוד צעד
ועוד אחד קטן
והוא כבר לא יכול לעמוד
והוא יורד
למטה, עמוק
הוא הלך לחפש שם את האושר
מה זה משנה אם הוא ימצא או לא
משם הוא כבר לא יצא
לפחות לא בחיים |
