בצל אורות ניאון דועכים וריח שמותיר שובל חיזורים, רגליים
שזופות, מפתות, נעות לאורך הרחוב.
"טוב כאן" אני אומר לה בטלפון.
"חבל שלא באת"
"שכבת עם מישהי אחרת?" היא שואלת, ממררת בבכי.
"לא. אני אוהב אותך. בואי."
אני כן אוהב אותה ומזל שפטריסיה לא מבינה עברית. היא זיון נחמה
כי סתם התחשק לי, אני אוהב את שירי באמת.
"אני לא באה כי אני חושבת המון כאן לבד, וזה טוב לי השקט הזה"
"לכי תזדייני" סיננתי אלייה "לכי תזדייני" בלחש שפטריסיה לא
תבין שאני בעיצומו של ריב ותתחיל לשאול שאלות במבטא המרגיז
שלה.
"לך תזדיין אתה טוב?!"
"טוב" אמרתי וניתקתי.
אפילו לא הייתי צריך ללכת להזדיין. פטריסיה הייתה במיטה שלי.
רק הסתובבתי וזיינתי לה את הצורה. שלא תבוא בכלל מצדי. אל
תבואי! אל תבואי את שומעת לא רוצה לראות אותך כאן יותר.
פטריסיה נרדמה. נגמרו הסיגירות. הלכתי לקנות וכשחזרתי פטריסיה
בכתה. "יו לפט מי אלון" היא בקושי הוציאה משפט באנגלית מהוהה.
מה אני צריך עכשיו את השרמוטה השבדית הזאת על הראש?!
"טייק איט איזי האני, איי ג'אסט וונט פור סום סיגארטס, דו יו
וואנט וואן?"
עישנו סיגריה יחדיו והבנתי שאתן אותו דבר.
יאללה תבואי כבר שירי, הבכי שלך הרבה יותר מתוק מהבכי של
השבדית.
טילפנתי. "נו את באה?"
"אמרת לי ללכת להזדיין."
"נו סליחה בובי, לא התכוונתי."
"גם אני לא התכוונתי, אבל זה לא שהיית הולך עכשיו להזדיין עם
מישהי אחרת נכון?"
"לא מה פתאום בובי, לא הלכתי לשום מקום." אמרתי, מודד
מילותיי.
שירי הגיעה למחרת, כשהגיעה ראתה את הפילטר עם הליפסטיק של
פטריסיה. השבדית הבת זונה הזאת, רק צרות בצרורות ממנה.
"שקרן! אמרת לי שלא הזדיינת עם אף אחת אחרת!"
"נכון. אמרתי שלא הלכתי להזדיין, לא אמרתי שלא הזדיינתי, היא
כבר היתה פה, פשוט לא הייתי צריך ללכת, רק לזיין".
"לך תזדיין!!!" היא צרחה וטרקה את הדלת.
"בן זונה!!!" שמעתי אותה מקללת ברחוב.
הפעם נשארתי בחדר. לא הלכתי ולא הזדיינתי עם אף אחת אחרת.
בלי לזוז בכלל מהכיסא, היא זיינה אותי.