ניגלתה לי לאחרונה שקיעת מדבר, החובקת אל עצמה את חומה המבודד
של הציה, שבשעתה עומדים דומם התנים והירבועים, ומשמיעים יללה
דקה שמשמעותה - קבלת פנים.
ובאשר לי, לא עצרתי בעבר להביט בה, בעומקה וסינוורה הדועך
שהפכו לניצוץ של תקווה, ומקבלים עתה גוון אחר, מוריק, שמשתלב
כמשיח בין גדרות התיל של המחנה הצבאי.
וכשהתפוגגה שקיעת הדממה, קרץ לי כוכב באור קריר מתוך שמים
נפרשים, הממתינים לי בציפייה.
עוד אפשוט מדיי בחולות ואבק, ואסיר כל מחוייבות בזויה ומסכלת.
אפזר כל תעוקת מצפון במרחב שאינו תלוי בזמן, אלא בצפיפות
האוויר! |
