הנה מוטלות זעקותינו בדממה ארוכה ארוכה
אנו לא נרצה לשמוע את ליבנו נשבר
לא נשים לב לקרעי בגדינו
לא נחוש ברטיבות דמעותינו לא נבין
עד כמה גדולות ורמות הם זעקותינו
הנזכור, בימים של שלום,
כמה כאבנו? כמה התייאשנו?
הנדע, כי לא יכולנו לספוג את המציאות
להקשיב לקול האיום של זעקותינו
מוטלות בצוותא עם זעקותיהם
בדממה מחרשת ארוכה ארוכה...
הנבין, בימים של שלום
כמה רעם הכאב? כמה צדק? כמה הציף?
כמה צדקנו
כשהשלכנו את כל זעקותינו
דמעותינו, רחמינו, עולמינו,
לעבר הדממה המדממת
כיצד הבנו ולא הפנמנו
איך לא ראינו
הנה מוטלות זעקותינו בדממה ארוכה ארוכה
כל אחת חזקה מגלעין העולם
כל אחת ואחת אנו עוטפים באדישות
הנחוש, בימים של שלום,
כיצד לחמנו בזעקותינו?
אך אין לעטיפה תועלת
מכיוון שאסוננו הולם והולם
בבואנו לעקור את אחינו
כפי שעקרנו את אויבנו
כפי שעוד נעקור
הנכאב, בימים של לשלום,
כמה נאלצנו לעקור בשביל לנטוע?

נכתב באוגוסט 2005