נעמי אורן / נגיעות |
נוגעות, מרפרפות,
מקצה הלשון פורצות להבות.
המצח נוגע,
העיניים נעצמות,
עוד מעט נגיע אל ארץ החלומות.
העיניים נפתחת מהבזק של אור,
אתה כבר לא שם,
והכל שוב שחור.
תוהו ובוהו סביבי,
העולם מבולבל, או שזו אני.
הפנטזיה נגמרה
מתי היא תחזור
אני רוצה לצאת מהחור השחור.
רוצה שוב לגעת,
ושוב לחלום.
אתמול הוא השיעור של היום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|