אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליך!
מאז שנפגשנו, אז לפני כמה חודשים במרפאה, אתה לא יוצא לי
מהראש. עמדת בתור לפניי יחד עם אמא שלך, דיברתם על משהו
וצחקתם. ואז הסתובבת עדיין צוחק וחייכת אליי בחיוך כזה חמוד,
כמוך. חייכתי חזרה ונראה לי שאמרת לי משהו ועניתי.
אני כבר לא זוכרת!
הסתובבת וחייכת אליי שוב, אבל הייתי נורא עצבנית כי הייתי עם
אמא שלי החולה, ודאגתי, אז לא שמתי לב. חשבתי ששמעתי את
המזכירה אומרת "שגיא" ואולי זה השם שלך.
יצאת והסתובבת פעמיים או שלוש להסתכל בי ולהגיד לי שלום אבל כל
פעם הבטתי למטה, ורק אחרי שהסתובבת חזרה, הסתכלתי עליך. רציתי
לרוץ אחריך החוצה, אבל לא הצלחתי. משהו עצר אותי, כנראה אני.
אבל למה?! למה לא יצאתי אחריך?!
אחר כך כבר היה מאוחר מדי, הלכת ולא ראיתי אותך מאז.

ומאז לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליך!
הייתי הולכת ברחוב כרגיל, כאילו כלום לא קרה, אבל היית בראש
שלי והכל השתנה. הייתי מדמיינת אותך מנשק אותי, מלטף אותי,
דמיינתי מה היה קורה אילו הייתי רצה אחריך. חשבתי לבוא שוב
למרפאה כי ידעתי שתהיה שם (ביום של התור שלך) אבל לא עשיתי את
זה. חשבתי לשאול את המזכירה עליך וגם את זה פסלתי. וככה זה
נשאר. לא פתור. עד עכשיו אני מתחרטת שלא הכרתי אותך. מאוד!
היו לי מאז חברים אבל זה לא שינה לי, לא הפסקתי לחשוב עליך.
אני עדיין חושבת עליך לפעמים, רוצה אותך, מתגעגעת אליך! הלוואי
שהייתי יכולה לראות אותך שוב. אני מבטיחה, הייתי מתגברת על
הביישנות שלי, ניגשת ומתחילה איתך. למרות שאין לי מושג איך
עושים את זה. הפעם היחידה שעשיתי את זה היתה במסיבה. היה מלא
רעש, ניגשתי אליו, ואמרתי לו: "היי!" והוא ענה: "היי" והסתכל
עלי. הוא משך בכתפיו במין סימן של - מה את רוצה? ואז עשיתי
פרצוף של - אין לי מושג. אז הוא אמר: "ביי" וגם אני וזהו. כלום
לא יצא מזה. טוב, זה לא היה המקום האידיאלי להתחיל עם מישהו
בפעם הראשונה. גם לא היה לי מושג מה רציתי ממנו ואם רציתי משהו
בכלל, ככה שזה היה די טפשי.
אבל אני שמחה שעשיתי את זה. אני גאה בעצמי, התגברתי על הפחד
שלי, ניגשתי ודיברתי איתו. ולמרות שלא דיברנו ואין לי מושג
אפילו איך קוראים לו, עשיתי את זה!
אז זהו, אמרתי את מה שרציתי להגיד לך, וסיפרתי את הסיפור הקטן
שלי.
רק עוד תוספת קטנה:

                        אני אוהבת אותך!
                                (שגיא?)