לא ידעתי על מה לכתוב, הראש היה מלא,
הכל הפך אבסורדי בליל הבלאגן
המפתח נתקע לי בבד האוהל הרך,
גיליוטינה או שפיות הראש דיווח וצילצל.
אמי לא ידעה איך נכנסתי,
אז דיווחתי שוב...
דרך האוטובוס היישר דרך עזה ללא סימן או - חיים...
ואמרתי לאמי במבט אל הזריחה "לילה טוב אמא"
ושנינו סגרנו יחד, יד על יד, את מפתח האוהל עם הבד השרוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.