(חדר חשוך, חצי אור נדלק על פני ד')
אני יכול לקרוא את המחשבות של כולם, הכל מולי ואני מדפדף בלא
רצון בספר המבחיל הפרוש לפניי. וכל אחד מהם שמתעלם ממני עוד רק
מוסיף כמה טיפות שנאה, עד שהיא כבר עולה על גדותיה. אני ספוג
בה, אני רווי בה! והשנאה לא זזה ונשארת במקום, והיא מפרקת אותי
עד שאני מתפורר על האדמה, בפירורים קטנטנים הנרקבים ליסודות
ראשוניים, עד שאני חוזר להיות חלק מהאדמה, וזרע הפורענות יתחלף
עם השנים בזרע פרי,
אבל הפרי רעיל,
קטלני
וחזק כמו שמעולם לא הייתי!
(חושך)