יש דברים שלא נועדו להיות.
אבל האם אפשר להשלים עם זה? לקבל את זה ככה, להפנים ולא לנסות
להתנגד?
אני לא מסוגל.
איך אפשר לקבל את הידיעה שמשהו, מצב כלשהו או כל דבר אחר, נגזר
מראש, הוכתב ע"י הגורל, ואתה או אני צריכים לקבל אותו, בלי
וויכוחים או ערעורים או זכות למחות.
להשלים.
שונא את המילה הזאת, היא מתארת מצב רע של קבלה של דבר שאתה לא
מוכן לקבל.
אני יכול לתהות שעות, ימים ואפילו שבועות שלמים על מצבים כאלה.
שנועדו או לא נועדו להיות.
מי קובע אבל? מי נמצא שם, בוחן מצבים ומחליט. כן, מחליט מה
יקרה או לא יקרה.
המחשבות הללו יכולות למלא אצלי שעות ליליות רבות. כשאתה לבד עם
עצמך, והקול היחיד שאתה שומע  הוא הקול שלך בתוך הראש, אתה לא
יכול שלא לחשוב...
מי קבע את זה? ולמה הוא עשה את זה?...
אני לא מבין. יש לזה סיבה מסוימת? דפוס מסוים? תבנית, משהו? זה
קורה לפי חוקיות מסוימת?
למה זה קורה???
עכשיו ננסה להכנס לדוגמאות ספציפיות. (ברור לכולם שזה החלק
הבאמת מעניין, עד עכשיו התעסקנו באינטרו).
אני רוצה אותה. היא ככל הנראה לא רוצה אותי. הרי מי באמת יודע
מה מסתתר לו שם למטה בעמקי נשמתה..? עכשיו, מי קבע שאני ארצה
אותה, אבזבז שעות וימים ושבועות במחשבות ודמיונות שווא עליה,
והיא, היא לא תעביר יותר ממספר דקות של מחשבה עליי בחודש...?
ואנחנו עוד מדברים על המקרה החיובי כאן. למה זה ככה? למה לא
להפך? למה היא לא רוצה אותי נואשות, ואני זה שלא מטריח את עצמו
במחשבה עליה... למה?
ייתכן שאני מדמיין ושוקע במחשבות שטותיות בגלל הכאב המתוק של
הרצון והכמיהה שלי אליה שפשוט לא יתממשו? כנראה...
אבל הנקודה הזאת כן מעוררת איזשהו היגיון. היא לא סתמית
לחלוטין.
יש סיבתיות או חוקיות או משהו מאחורי ההחלטות של הגורל. חייבת
להיות. אני ממש ממש רוצה אותה.
אני מוכן לתת הכל בשביל להשיג אותה. להרגיש אותה, פעם אחת,
להעביר את היד שלי על לחיה, ללטף את העור שלה... להסתכל לה
עמוק בעיניים ממרחק של סנטימטר אחד, ואז לרכון ולנשק אותה
נשיקה רכה וארוכה. למה אני לא אזכה לזה...?
למה זה לא נועד להיות? למה זה לא נועד להיות, למרות שאני ממש
ממש רוצה את זה. ואני מוכן לעשות הכל בשביל זה. אז למה זה לא
נועד להיות...?
אני בחיים לא אדע. זה מסוג הדברים שירדפו אותי עוד זמן רב, עד
שיום אחד גם היא תהיה זכרון עמום, שכוח בתהומות המחשבה שלי.
אבל תקופה מסוימת היא הייתה כאן. יום יום, שעה שעה, כל הזמן.
במחשבות שלי, גרמה לי לחשוב למה לא נועדתי לה, למה זה לא
יקרה.
אני קטן מדיי מכדי להבין את התמונה, לכן בחיים לא אדע.
אבל השאלה, השאלה הזאת תמיד תעמוד מנגד עייני. גם אם לא
בגללה.
למה דברים נועדו, או לא נועדו להיות...?