והנה סיפור שאני ממציא בו ברגע:

ג'וני ישב לעצמו ליד שולחן העבודה וחשב לעצמו מחשבות נלוזות על
אחת מעובדות העיריה בה ניתקל היום. היא הייתה ג'ינג'ית גבוהה,
יותר גבוהה ממנו, עם עיניים חומות קטנות ומבריקות, גזרה כמעט
מושלמת. הוא חשב על הפנים שהיו מפתים בעיניו כאשר הסתכלה
לכיוונו. טוב לא ממש הסתכלה לכיוונו יותר הסתכלה אל השעון שהיה
תלוי ממש מעל פדחתו הקרחת....
הוא תאר לעצמו את גבותיה כגבות חושניות, אם קיים כזה דבר.
אבל האמת ידע שאין לא איזה שבריר של הסתברות שנוגע ליחסים שלו
איתה.
לעולם לא תהיה שלו.

במשרד שלו לא הייתה לו הרבה עבודה. עבודה של יומיים הוא מסיים
בשעתיים, וכך יכול היה להתבטל במשך ימים, חושב מחשבות נלוזות
על נשים יפות. אך לפני כמה ימים תפס אותו המנהל מתבטל כך,
ושלחו לעירייה להוציא איזה מסמך עלוב. וכך פגש בה.

כשישב ודמיין אותה שוב ושוב, פרץ ענק של מחשבות רץ במוחו. כל
מחשבותיו בימים הקודמים, השערותיו הקטנות שהעלה תוך כדי אכילה,
או נסיעה, מסקנות הגיוניות שהסיק כשחיכה למכונת הכביסה. כולן
הצטמצמו לנוסחאות קטנות שהתחברו יחדיו לשרשרת ובמהירות גדולה
ברצף של בהירות מחשבה, הנוסחאות הללו החלו להסיק מסקנה אחת
גדולה לגבי חייו הוא עצמו. מסקנה ממנה חשש אך רצה לגלותה, כמו
שניסו רבים לפניו. וכן, לפתע הכל התבהר בעיניו ומסקנתו נתגלתה
אל מול עיניו במערומיה, ומוחו הדחוס רעד.

הוא קם מכיסאו בנינוחות רבה, יצא את המשרד אל הרחוב, והלך אל
בניין העיריה. הוא הציג את עצמו כמי שהיה כאן מקודם ושכח משהו
בחדר ההמתנה. כך התהלך לו בריחוף אל עבר הנקודה בה ראה את אותה
ג'ינג'ית, לא כדי לפגוש בה אלא כדי לקבל אישור למסקנתו הגדולה.
וכשעמד  שם לבדו ליד מתקן המים, הריח את נוכחותה, ויצא את
בניין העיריה בטוח יותר במה שעלה על דעתו מספר רגעים לפני כן.
סוף סוף הבין לאן הולך ולמה.

הוא הלך לבית המלון הקרוב. להשתכר. לקפוץ לבריכה באמצע הלילה
ולשחות. ולטבוע, אולי?