היה בחור חדש אתמול. היה נעים.
הגיתי בחדש קצת, מבקשת לברוח.
אז מה אם המבחן הוא מחר...
המחשבות נודדות, נותנות לי כוח
ומשחזרות בחיוך את שאמר
וממחשבה למחשבה איזור חלצי נעור
וחיוך מתפשט על שפתיים
והקונוטציות מקשרות להוא, הישן, הזמן טס לאחור
אך החיוך נמוג בינתיים
ואני זוכרת את עצמי שם מתחתיך
כנועה, מסורה, מתמסרת
בהבלת נשמתך, בשאגת תנועותיך
ממשותי שלי מתערפלת,
תוך ניגון ומקצב גופך החודר
רצוני משתלט על מוחי
משפץ, מתקן, מילים הוא שוזר
שיתאימו להלך רוחי
"אולי עוד נאהב", ליבי מלחש
ואולי זו תהיה רק אני
"אולי עוד נכאב", ההיגיון מתעקש
ואולי זו תהיה רק אני
וכל כולי חושקת ורוצה בקרבה
אך גופי מתקומם נגדי במרי,
כי נפשי כה כמהה וצמאה לאהבה
אך הגופי רועד, שואב, מושך - היסטרי...
ומטפסים אל השיא, שפתייך נפשקות
ואוזניי מייחלות לשמוע
וגונח אתה, וזועקת אני
והקרבה מאיימת לגווע
ובירידה מההר, כשהראות מתבהרת
ושיכרון הגבהים שוכך,
אתה פוסע לפני בצעד בטוח
מביט אלי אחור, ומחייך
וחיוכך זה הרגוע חודר לתוכי
ומתבונן בחלל שנוצר
ובמקום לתקנו הוא ממלא אותו רוח
ומרחיב את החור שנפער
אז אני מחייכת לא הורסת ת'רגע
עם חששות, רגשות ופחדים
ובונה בניין חדש לתפארת
על יסודות חלולים וריקים
אך ליבי מתעקש, צועק שם מלמטה
מבקש נחמה לכאב
ואני משתיקה, וברגש לו אומרת:
"אולי בארץ נתאהב".
