קראתי באגרות אהבה נושנות,
העמקתי בהן עד דמעות,
שב יום חג כביכול;
ניצבתי קורן מן הזיכרונות.
רגע קצר אחרי
כבר חלף ענן והטיל צל
ומגן העדן של הזיכרון
נותר רק גן שחור.
לו גם באת אצלי להרכין ראשך,
לנשק על עיניי בניסיון לרכך -
סבורני כי יהיה זה לשווא
כי היה קסם-עולם, אבל חלף...
04/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.