מדי שעה עולה על הנט
ורץ לחפש שיר או מסר מטעמך.
קורא כל מילה בשקיקה והתלהבות
כאילו עכשיו רק גיל הנערות.
לבי עולץ בקרבי, מתרגש כילד
ואת בבת-צחוק פותחת הדלת.
נדמה מחייכת, גם מסמיקה
אך מצליחה להעניק התחושה
שמכל המעריצים והמטרידים
הצלחתי אותך להקסים.
לא מספיקים להניד עפעף,
והמציאות קוראת וכופה
לקטוע ולסיים עוד יממה.
רגע הפרידה הופך לשעה
עוד משפט, עוד נשיקה,
עוד ברכה, עוד שאלה -
הכל ורק שלא ניפרד,
הכל בשביל עוד שניה של יש.
כל הצחוקים של שעות
בדקת הפרידה לא יעצרו הדמעות.
לא עוזר לדעת כלל
שעוד שעות מספר
נשוב ונשתמע בכל דקה
עד הפרידה בליל המחר.
עד שיגיע היום המיוחל
ויהפוך הקשר שנהיה לריטואל
ליום מפגש בארבע עיניים
אשר תחרוצנה גורל משניים,
האם שפתיים לנשיקה נועדו
או שמא שפתיים תחתמנה... ויפרדו
ורק בעיניהם יודו אחד לשנייה
על אהבת נט נפלאה שיוותר זיכרונה.
8/08/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.