כמה נעים הרטט הזה בידיי שגורם לאותיות להתגמש על הנייר,
לחפצים לגלוש אל הקרקע, לצמרמורות להתכווץ על גווי, ולגווי
להימתח ולהתקפל. כמה נעים הרטט הזה המרעיד את שמך על שפתיי
בעונג שורף, בהברה אחת עמוקה שסודקת את עורי, מקיזה טל ארגמן
כנשיכת מחט דקיקה. אני רוצה לעמוד מולך ולרעוד. אני רוצה
להתערטל לעיניך ולרעוד. אני רוצה להיקרע בידיך ולרעוד.

אני אעוף לידך, מרגישה, חושבת ורוטטת. בדממה, אניח בכף ידך,
פיסה אחר פיסה - את נשמתי ואת חיי, ופיסה אחר פיסה - אניח את
כל אותם האיברים מהם אני בנויה.
כמה נעימה המחשבה הזו המלווה ברטט שמתנקז אל נקודת עדנה,
ומתפצל לאלפי זיקי רצון להיות שלך לנצח. כמה נעימים החלומות
האלו, בהם אתה נוטל את גופי מעורטל העור, ומגן עליו בלבך.
החלומות בהם אתה ניצב מעלי, הרוטטת לרגליך, משלח אלי בקולך
העמוק את השתיקה נטולת זיפי רוע, ששייף את תקוותי למרבד דקיק
של אכזבה. אין לי מה לתת לך בתמורה לכל אותם הדברים שאף אדם לא
עשה עבורי בחינם.


אתה הגשמת את חיי.