תעשה ככה שירד גשם היום.

תעשה שהוא ירד עכשיו.

רק אתה יכול לעשות ככה שירד גשם עכשיו. אני רוצה להריח את
המבול, להקשיב לנקישות רועמות על הוויטרינה הענקית. כן, כשהיום
שטפתי אותה כמעט החלקתי החוצה. תעשה ככה שירד גשם. כל האבק הזה
שהצטבר תחת בגדיי. תעשה ככה שירד.

אני זוכרת את השנה ההיא בה ירד הברד. כמעט גשם גיהינום. אספתי
את בגדיי ואת כל ספריו של פרנץ ואת יומניו ומכתביו
והתבוננויותיו והצעתי לך שתעצור אותי. אך הברד החריש את
תחנוניי. כל כך רציתי שתעצור אותו, את גשם הגיהינום. לא היה
טעם לפתוח את המטריה. הרחובות היו ריקים לגמרי ורק הבחור הצעיר
בחולצת פוטון רדף אחרי. הוא משך אותי אל החניון תחת בית
כלונסאות דו קומתי. אבינועם קראו לו. כמה יפים היו פניו הלחים
ועיניו הגדולות מעוטרות ריסים סמיכים שבלמו את טיפות הברד
שנמס. לו רק הציע להתנות עמו אהבים על חלקת האספלט היבש...  לו
רק עצרת את גשם הגיהינום, הכל היה אחרת היום. ואולי לא. כי מאז
עברו גשמים רבים והרחובות המשיכו להתלכלך ולהתנקות, להתארך
ולהתקצר ואתה עדיין לא שומע את תחנוניי.