רציתי שיפסיק לכאוב לי כמו שכואב לי עכשיו,
שתפסיק להיות לי תקועה בגרון דמעה
ושכל דבר שיקרה היא תאיים להתפרץ.
שאנשים יפסיקו לשאול אותי אם אני בסדר
ושלא יכניסו אותי למצבים שאני רק ארצה לברוח מהם.

וזה סוף סוף לא קשור לאהבה
ולא לכאב שגרמו אחרים.
וזה לא עוד קטע מצוץ שמספר כמה אהבתי אותך
כי אני בכלל לא יודעת מי אתה.
והלב שלי אינו שבור אלא מחוץ, ורק שתדעו שזה הרבה יותר כואב.

ואל תשאלו אותי שאלות, כי אין לי תשובות.
ואל תבקשו עזרה, כי לא נראה לי שאני אבוא לתת אותה.
וכמה מעניינים החיים, אה?
נו, תביאו תשובות פילוסופיות, גם אני הייתי כזאת פעם
ועכשיו? לא יודעת, עכשיו הלב שלי מחוץ...

שלח לי מלאך שיציל אותי מפה,
ולא, אני לא רוצה להתאבד, באמת שלא,
אז אל תדאגו לי,
אבל עכשיו כואב לי.
וזוכרים את הדמעה ממקודם? עכשיו היא כבר אינה תקועה בגרון
ובטח עוד מעט הדף יהיה מוכתם מדמעות,
או יותר נכון מלבי.