אשיר לי שיר,
כציפור דרור חופשיה,
אשיר אותו לא בקולי,
כי אין זאת דרכי.

אפרוש לי כנפיים,
כנשר בשמיים,
וארחף לי בין גלי הרוח,
וארגיש את משב הרוח,
כמה טוב ונעים הוא...

אמשיך לשיר שיר,
בדרכי שלי עם שריקה בפי.
אצעד בין שבילי העפר,
ולא אדע לאן רגליי תקחנה אותי.

הדרך ארוכה ומפותלת,
ואין לדעת לאן היא תמשיך,
מסף הדלת היא עוברת,
או בין הרים היא נמשכת,
ואין לה סוף שנראה,
את זה לא אדע..

ארוץ לי כחיה בר חופשיה,
בין עצים והשדות חיטה,
ואעשה זאת תוך כדי שירה אחת גדולה,
כי אם לא בקולי אלא בדרכי שלי,
האחת והיחידה.

כשהגיע לבסוף לביתי,
עם שיר אחד ומיוחד,
שאותו אשרוק לי כל הזמן,
אלך לי לנוח,
כי עברתי את הנורא.

מחר יום חדש,
והדרך לה מתחדשת מסף הדלת
עם שיר חדש לדרך,
עם שריקה חדשה שמצטרפת,
שאותה אשרוק
במהלך דרכי הארוכה שמתחילה
מסף הדלת מהתחלה...