"אהבה היא דבר נפלא," אמרתי, מחייכת בטיפשות. "בטח. ברור. אצל
שייקספיר האגדי."
"מה?" שאל ג'ק, לא מבין מילה וחצי מילה מההבלים שלי.
"כן, אהבה היא כלום שבכלום. סתם המצאה של המשוררים כדי שיהיה
להם על מה לבכות."

Dear friends of this academy
Oh, Romeo is bleeding to death

אני חושבת שבאותו רגע ראשון שניסיתי לקום כבר הספקתי להתחרט
וליפול בחבטה איומה על הישבן. זה כאב, אבל יותר הצחיק מכאב.
טוב, נו, אל תסתכלו עליי ככה, הייתי שתויה.

"אני באמת לא מבין מה מצחיק פה," שאל ג'ק. "אני מסביר לך שהוא
לא יוצא מזה. וזה מצחיק אותך?"
התעלמתי ממנו, והמשכתי לצחוק.
הצחוק נעם לאוזניו אבל הכאיב ללבו; אפילו באותו רגע יכולתי
לשים לב.
"אני ביקשתי ממנו להיכנס לזה? אני לא חושבת. אז תעזוב אותי
בשקט."
"לא."
"לא?" התפלאתי. "אתה רואה שזה מפריע לי?"
"כן, את שותה."

To see a friend bleed to death
What for? Some kind of metaphor
That I can't see

"חשבתי שאת אוהבת אותו," ג'ק השפיל את מבטו לרצפה באומרו מילים
מסוימות אלו.
"חשבנו," ירקתי. ניסיתי להסתכל על המנורה שאורה היה מעומעם אך
אפילו זה היה כמו עיוורון בשבילי. "אז מה? איזה אידיוט פעם חשב
שאלוהים ברא את האבולוציה; מה זה משנה? הוא דפוק והוא טועה."

בין אם ניסה להבין מה מתחולל בתוך הראש שלי ובין אם התעלם
מעוקצנותי, ג'ק ניסה להישיר את מבטו ולחדור לי לתוך העיניים.
כדי שאתחיל להיות רצינית, אולי.
"אז זה אומר שהוא אידיוט עם קבלות, ושאת קרה וצינית ובורחת
מהעובדה ששון מדמם לך מנגד ואת לא יכולה לעשות דבר." אמר
והוסיף. "שנינו לא יכולים לעשות דבר."

So I'll drink until I see it

"את חושבת שיעזור כאן לברוח?"
"אני חושבת שאתה מעצבן במיוחד ושכל העניין הזה מסובך מדי."
"מה מסובך?" שאל והבעת הספק טמטום ספק אי-הבנה שדבקה בפניי
עברה אליו עכשיו.
"הכל."

"זוכר כשהיינו ילדים ושיחקנו בחתן וכלה?"
ג'ק ניסה להבין לאן אני חותרת, הוא היה רחוק מלקלוט מילה כמו
שהייתי רחוקה מלהיות הגיונית, אבל נתן לי להמשיך לשקוע בעבר.
הוא הינהן.
"אני הייתי הכלה, שון החתן ואתה השושבין," הסתכלתי; לא, בהיתי
בנקודה מסוימת באוויר שאני בטוחה שלא הייתי רואה אם לא הייתי
כל כך רחוקה מפיכחות באותו רגע. "לפעמים הייתם מתחלפים."
ג'ק כבר איבד אותי, אני את עצמי. זה היה פשוט נפלא.
"אתה זוכר את הפעם ההיא ששיחקנו בדשא של גן השעשועים בפינת
הרחוב שלך, אמא שלך באה... היינו כל כך קטנים. היא באה עם
מצלמה; שון הצמיד את השפתיים שלו ללחי ימין שלי, אתה הדבקת את
שלך לשמאל.
היא צילמה."
באותו רגע נראה כבר שג'ק מתחיל לשקוע בתוך עצמו; שני האנשים
הכי פיקחים בעולם, כרגע רק אחד פיכח, אבודים בנקודת זמן רחוקה
מהמציאות; כמעט שוכחים לנשום.

הנחתי את הראש בעדינות על הרצפה למרות שנתתי לגופי להישמט
בחזקה עליה. טוב, יותר נכון התמוטטתי וברגע האחרון הספקתי להאט
את נגיעת הראש בקרקע. מזל.
הסתכלתי על התקרה שנראתה בקושי בגלל כל החושך.

"הוא היה איש טוב," הכריז ג'ק באי רשמיות ועצם את עיניו. נשימה
עמוקה ונשיפה עצומה.
"הוא היה ילד טוב." השלמתי את מחשבתו ופקחתי את עיניי בפעם
האחרונה.
נשימה חנוקה... לפעמים האוויר פשוט נתקע.

Your history is MINE