הגשם יורד מתדפק על חלון
שאוטם את קירות ליבי
כשהשמש תצא לא יהיה לה מקום
הצל קנאי אוחז בי
ובזמן שהכל יפרח סביבי הרגש יבול
כמו פרח עדין שלא טיפלו בו זמן
הרגש אוחז בי אך כעת זה מרגיש
כמו צביטה מידה של ילדה קטנה
שאיבדה כוחה.
בעת שהירח משייט מעל ראשינו
נביט לאדמה ונביע רצון להיות אחרים
כעת בזמן הווה כשאנו עודנו משתנים
נסתכל מעבר לעננים רחוקים
כי כל מה שנשאר זה שמיים,
שאיני מביט בהם כלל
וכל מה שיש זה עוד רגש מטשטש
בערבוב מסוכן של דמעה ומגע עייף.
הוא עוד יגיע, לא ברור מה אבל זה עוד יגיע... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.