ליטל מימון / צלילי זכרון |
היא נופלת איתו.
הרגש מעכל אותה מבפנים,
ממיס כל זכר לזכרון שלו.
פרפרים חופשיים
וצלילים נעימים.
כבר מזמן לא קיימים.
אוחזת בקרסים וחבלים מחוספסים,
כוויות נפשיות, בגוף היא פוגעת,
עמוק יותר, עמוק יותר, זה רדוד לא מספיק.
וכשהכל נעלם, רק צללית של כאב
מחזיקה אותה שלמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|