|
הדמעות שחורות על הקיר,
מכתימות ימים ושנים
מוחקות את הכתובת שנמצאת שם מאז ומתמיד,
הופכות אותי עיוורת למתרחש סביבי.
מקום חדש, זר לי.
ובכל זאת מרגיש כמו הבית שלא היה לי
אולי כאן בכל זאת אמצא מנוחה
הקירות האלה... אולי לא תופר שלוותם?!
ואני המעונה שם בפנים
אמצא מנוס סוף-סוף?
עכשיו שרחוק יותר טוב?
דמעות שחורות אף יותר מתחילות להיווצר
לא מוכנה לאבד עוד מקום
ואז עוד אחד אחר.
ורק התמונה נשארת צחורה
תמונה של מה שהיה. |
|
|
"וביום חגיגי
ומהולל זה, אני
פונה אליכם,
ההמונים, פונה
בקריאות שאון
והדר, ומודיע
קבל עם ועדה,
במילים שיחקקו
בדפי ההסטוריה
לנצחי נצחים,
מילים שיזכרו
לעד ויזכו
לתהילת עולם,
מילים אשר..."
(ץ סופית, מתוך
נאומו לאחר שזכה
בתפקיד המשנה
לסגן גזבר ועד
הבית שלו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.