תראי איזו עלובה אני.
מתמכרת לכתיבה שהייתי רוצה שתהיה לי עכשיו, מחשבות על עולמות
שלמים בראש. ושותקת. כמה שותקת.
אני מצטערת שאני אומרת שבסדר, גם אני לא יודעת מה קורה איתי
ופתאום זה מתפרץ. אני מצטערת.

אני מתמכרת לרגעים קטנים.
גיחה קצרה, ליד תל-אביב. עכשיו הכל בסדר.
הן מתחבקות ככה ליד כולם ואני מאושרת. ואותה הילדה של לפני שנה
חוזרת אלי לרגע, ואני מלאת התפעלות מהעולם החדש שגיליתי ומגודל
הריגוש.
אני מצטערת שאני לא מדברת, אין לי זמן אפילו לדבר עם עצמי.
ואני אוהבת אותך, אבל זה לא בריא לי. גודל השתיקה הזאת.

הייתי רוצה עכשיו רק חיבוק ישן, חם ואוהב. הייתי רוצה סיגריה
ארוכה, מוזיקה רועשת.
ולראות, בבקשה
שאני לא באמת עיוורת.


4.4.05