מה, את חושבת שאני טיפשה?
את חושבת שאני מטומטמת?
את חושבת שהכאב לב הזה מזוייף?
את באמת נותנת לי כ"כ קצת קרדיט?
את באמת נהנית לשחק את המשחק הזה שלך ולהיתמם?
את באמת נהנית מהמצב הזה שאנחנו איכשהו תמיד נקלעות אליו?
כי אני לא.
אני לא טיפשה, בטח שלא מטומטמת, והכאב הזה, אין יותר אמיתי
ממנו..
אני לא נהנית מהיחס, לא מהמשחקים, לא מהמצב ולא מהתמימות.
אני לא.
מה, את באמת חושבת שאני משקרת?
אז תחשבי.
כי אולי את באמת צודקת,
אולי אני סתם טיפשה.
4.10.05
בהשראת: יהודית רביץ - געגוע
"איך טלפון אחד קטן
מעורר שוב געגוע
איך מתוך הסדק
מבעבע תעתוע
בדיוק שחשבתי ששכחתי
ואיך שנגמלתי - התמכרתי
כמו ארנב באור נלכדתי
טפשונת שכמותי
אני שנשבעתי
לשמור לי אמונים
איך לא ידעתי
לא ליפול על הפנים
על הפנים"
כי זה פשוט מתאים.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.