זה תמיד מתחיל בים שקט, רגוע.
החול על החוף תמיד חלק ומנצנץ מן השמש המחממת,
העקבות שיצרת נמחים בשניה על ידי הגלים השקטים,
והאדווה יוצרת קו חוף דוהה ונקי.

כן, זה תמיד מתחיל בים שקט, רגוע.

לפעמים יש רוחות מאיימות,
פורעות את הגלים כמו יד שפורעת שיער מסודר להפליא.
לרוב אלו איומי סרק, קצת גלים גבוהים
והים חוזר להיות חלק כשמיכה דקה על מיטת האוקיינוס שבמוחך.

ולפעמים,
ממש לפעמים,
בעיקר כשהשקט גורם למחשבות לעלות מהמצולות,
                                  צונאמי מתרחש.

החול נהפך לבוצי,
בורות נפערים בקרקעית הים,
האדווה נהפכת לקצף מלוכלך,
ואפילו השמש בורחת מאחורי ענן אפור שעובר.

לרוב הצונאמי עובר באותה מהירות בה הגיע.
אך מדי פעם הוא נשאר כמה ימים.
במקרים גרועים הוא נהפך להיות התרחיש הקבוע במקום הים השקט
והבטוח.
הבעיה היא שאי אפשר לדעת.
צריך פשוט להחזיק בדבר הכי מקובע שיש ולקוות לא לעוף בסופה.


אבל את, עדיין לא מצאת דרך לקבע ברגי ברזל לחול טובעני...
אז את עפה.

אוו, כן,
זה תמיד מתחיל בים שקט ורגוע.