הזרע שם ניטמן
עמוק באדמה
תינוק חדש נולד
הבית אט ניבנה.
קולות של בכי,
צהלה,
השחר שוב מפציע,
אמא מחייכת שם
שמחה עד הרקיע.
המלך אט גדל
פורץ הוא גם גבולות
אסור-מותר,
עכשיו!
פורצות היללות.
המדינה קוראת:
הבו לי הנער
עובר הוא כך פתאום
לממלכות הצער.
לילות עוברים על ההורים
הלחץ אט מרקיע
כל טלפון אותם מקפיץ,
מתי הוא כבר יגיע...
הדלת כך נפתחת
חוזר לו הגיבור
מלא אבק דרכים
את בת זוגו ישבור.
נוקפים כך הימים
חולפים ימי הקרב
הציפייה גדולה
"מתי, מתי הוא שב?"
שלוש שנים כמעט חולפות
הגאולה בפתח
האב כבר מחייך
יורד אט אט המתח.
זמזום בדלת ונקישה
תיפתח האם קורנת
הם שם עומדים שותקים
האם חיש מתעלפת.
צווחות כאב, גרון ניחר
אל ממלכות רקיע
האב נופל, בוכה, צועק:
"דמעות במקום גביע!"
עומדים כולם ממעל
הקבר הפתוח
דברי חזן זקן
"הבן רוצה לנוח."
"הוא יתגדל וייתקדש
לכבוד שמי רבא.
נשמת אפו ברוכה תהיה
עם נפול הממלכה."
יום הזיכרון 2006 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.