אני יושב על כיסא שבור,
מצבו נהיה כל רגע חמור.
הלחץ עליו הולך וגובר,
ועוד שניה הוא ישבר.
ואני עליו נשאר כמו אידיוט,
משום מה אני ממשיך לחכות,
מחכה לכיסא שירפא מעצמו,
שהמצב יחזור לקדמותו...

(פזמון)
הכיסא מתעקם יותר ויותר,
הכיסא שלי עומד להישבר!
על הכיסא שלי לא אוכל לוותר,
כי לא יהיה לי כיסא אחר.

עוד משקולת ועוד משקולת,
עוד מעט תהיה פה מפולת,
מפולת גדולה של רגשות,
עומס יתר, המון דאגות!
הכיסא שלי כבר לא יכול!
הכיסא שלי עומד ליפול!
תחזיקו אותי: הכיסא לא יכול;
העומס יותר מידי גדול!!!

(פזמון)

בניתם לי כיסא חדש
ואני נורא נרגש.
אתחיל עכשיו מהתחלה,
עד לפעם הבאה...

(הכיסא ישבר! הכיסא נשבר!
אבל אל תדאגו; זה עוד לא נגמר!)
(אני יושב על כיסא; הכיסא מתמוטט!
לא נשאר לכיסא שום דבר לתת!)