ישבנו כל הלילה, היינו אחפני כפולה,
חבשנו כובעים, שתינו לשוכרה.
למשמרת בקושי קמנו, חלקנו אף איחרו,
ניסינו שם לשמוח, חלק כמעט בכו.

בכל זאת נקשרנו, בקשר האמיץ,
של דם-יזע-דמעות,
ואולי גם קצת מיץ.

בדיחות קרש זרקנו, לאוויר המנוכר,
הבעות פנים קיבלנו, בלילה האכזר.

עקצנו זה את זה, אך גם פיזזנו בשמחה,
יחד היינו צוות, יחד - אחווה.

אך אז ראו זה פלא, החולייה החלשה,
עשתה טעות פטאלית, ועזבה לה בבושה.

כולם הצטערו, כולם העלו זכרונות,
על רגעים של שמחה, על קציצות שחוזרות.

ובפנים אולי הרגישו, שבכל זאת קצת חבל,
שבדיחות קרש לא נשמעות כבר,
תם קרנבל הברוטל.

אך עכשיו נמצא מקום חדש, ועם תקווה בלב וקצת ספונג'ה,
אני שואל אותך אח,
האם תבוא לעבוד איתי כמו פעם, כמו נינג'ה?