לא לימדו אותי לצעוק, כי ידעתי רק לשתוק.
בזמן שעבר, שעבר והיה.
בשנים שחלפו ועברו.
שלושה עשורים ועוד מחצית.
הקסם התפוגג והבמה רעדה.
פעמוני הבשורה והיא שם צחקה.
לא לימדו אותי לשנוא, כי ידעתי רק לאהוב.
תרמיל נדודי ומרוץ החיים.
תקליט ישן מנגן שיר חדש.
במבט מהוסס מסתכל אל מגרש.
משחקות שתי קבוצות בצבעים בוהקים.
מעודד את הקבוצה הנכונה שלא זכרה לנצח ואהבה להכאיב.
בסדר עם כולם ומחייך לעולם.
כבר שלושה עשורים ועוד מחצית.
רצון כבד לבלוע את העולם.
חוזר דרך ארוכה אל הבמה שרעדה, כי שם היתה ההתחלה.
לא לימדו אותי לשחות כי ידעתי רק לצלול.
חיוך כובש ומבט לא דומה.
היום כבר ניגמר ומחר יהיה שונה.
בריצה מהנה לאורך הירקון.
שם עצים מלבלבים, מבטים מחויכים,התחלות אהבות וזיונים.
בסופה של שנה, כבר שלושה עשורים ועוד מחצית.
שליש חיים או אולי קצת יותר התפוגג לו הקסם.
לא לימדו אותי לבכות כי ידעתי רק לשמוח.
כמו טיול בעולם שאיננו נגמר, כמו שעון שאיננו עוצר.
כמו החול שמתחת למים שאיננו נגמר.
לא לימדו אותי לשבת כי ידעתי רק לרוץ.