עצב פנימי / לגרד את השפיות |
כשאני מתקרב
לא שואלת אף פעם
אם אוהב
או לא אוהב.
עוטפת, אוחזת
במה שרטוב על גופי
לא אשאיר אותך ברוח
כי אם על מיטתי.
יפה כולך בצבע תכלת
מגרדת את השפיות
מעלימה כל סימן
השראה רגעית קיים.
כשנלך לחוף
תהיי כולך ים
ונשב איתך
על אותו משטח.
תבריקי מתוך כל הלכלוך
כי ראשי עלייך
כשאני בתוך הפוך.
בכל פעם אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|