שקד שטרית / זיכרון |
ממך מיטשטשים.
שוכחת כבר מראה פניך,
קולך עמום ולא ברור,
הריח שלך נדף.
הפנים היפות שלך נשכחו?
כבר בקושי זוכרת,
למרות שאני מאוד רוצה לזכור.
זו לא תמונה שנשארת לנצח
באותו מצב, קפואה,
החום של גופך ,
הצחוק,
שאף צילום לא יכול לתפוס.
זה רגע, לא מיליונית שניה
כלואה לנצח שתשאיר לי אותך,
את הזיכרון ממך.
אתה נעלם לאט, לאט.
מוקדש לנ'
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|