במצע השנה. שיעור שלישי. (בתוך הכיתה) כיתה מתפרעת, מעיפה כל
מה שבא ליד. צלצול. (מחוץ לכיתה, מדרגות לבנין שבו נמצאת
הכיתה) מורה (בשנות ה50- שלו, משקפיים, זקן ושפם מחוברים, סרט
אדום על המצח, שיער חלק שחור הנוטה לאפור אסוף בקוקו, חולצה
רפויה יחסית עם הדפס של ציורים פסיכודליים, מכנסיי פעמון,
שרשראות עם סמל השלום) עולה במדרגות ובזמן הזה מסמן את סמל
השלום בידו לכל עבר. מגיע לכיתה ונכנס אליה, נתקל בערבוביה.
(מעלה את הידיים למעלה בשלווה ומוריד את אותם בתנועה ישרה
ברכות, כסימן שקט, במהלך התנועה הוא "ששששששששששששש" מחזק
לשקט): שלום ילדים, נעים לי מאוד.

ילד 2: כן בטח..

המורה: טוב, אני רואה שאנחנו נתקלים כאן באנרגיות שליליות..
אה, הילדה שיושבת שם, בבקשה תפתחי את החלון..

ילדה 1: (מסתכלת במבט מוזר על המורה, ופותחת את החלון)

מורה: יופי, עכשיו כשהרוחות נרגעו אנחנו יכולים להכיר. שמי
אלעזר ואני, כפי הנראה, אלמד אתכם היסטוריה. טוב ילדים, אתם
יכולים להגדיר לי היסטוריה מהי?

ילד 1 (מצביע): המורה המורה!!!

המורה: אה ילדים, לפני שאנחנו ממש מתחילים, אצלי מצביעים רק
בכך (מראה להם איך מצביעים את סמל השלום) ולא קוראים לי המורה,
אלא אלעזר. אתם יודעים מתי השתמשו בכינוי "המורה"? עוד לפני
הביטלס!

ילד 2: המי??

המורה: כן, גם לפני המי!!!

ילד 2: (מושך בזרועות)

המורה: בסדר, אז.. כן, הגדירו לי מהי היסטוריה. מי רצה לענות?

ילד  (מצביע ב (PEACE1: אני המו.. אהה, אלעזר!!

המורה: (עם חיוך מרוצה על הפנים) כן!

ילד 1: היסטוריה היא רצף אירועים שהמטרה שלו היא לזכור את מה
שקרה בעבר.

המורה: טעות בפיך.. מה שמך?

ילד 1: גבי..

המורה: כן, גבי, טעות בפיך. (מתחיל להתהלך בכיתה עם ידיים
שלובות מאחורי הגב, הראש למעלה). בואו ואספר לכם משהו ילדים..
ההיסטוריה, לא קיימת. (עוצר) אין כזה דבר היסטוריה. אין. אין!
(מתוח) אין!!!! זה הכל קונספיראציה!!! אותי הם לא יתפסו! (דופק
על הלוח) לא אותי ולא את אחיי! (לפתע עוצם את העיניים, נושם
ונרגע) (מחייך) כן, איפה היינו?  

(כל ילדי הכיתה מסתכלים על המורה מפוחדים)

המורה: (מסתכל מודאג על ילדי הכיתה) מה קרה ילדים?

ילדה 1: אתה מוזר!

המורה: אני? (פותח זוג עיניים ענקיות) מוזר??

כל הכיתה מדברת ביחד, כל ילד אומר משהו אחר: כן, די, קצת, לא,
ממש לא, לא יודע, אמא תגיד כבר..

המורה: אין כזה דבר מוזרות, ילדים. זה הכל עניין של איך אתה
מתבונן על המוזרים בעיניך. (מתיישב על השולחן, מדבר בעודו נזכר
בדברים נעימים מהעבר) למשל.. ג'ון לנון.. האה.. בשנות השישים
הייתי בהודו עם כל הביטלס, וגידלנו זקנים ואכלנו (מסנן מבין
שיניו בעודו מחייך) אוכל צמחוני מסריח.. המהרישי יוגי לא נהג
להתרחץ, מה שדי הקשה על הקירבה אליו, ואם הוא כן התרחץ הוא היה
עושה את זה במימי הגנגס, משהו כמו שעתיים נסיעה משם, וגם זה לא
ממש תרם לריח הטבעי שנדף ממנו.. ג'ון היה החבר הכי טוב שלי שם.
למעשה את "Across the Universe" אני עזרתי לו לכתוב, ומתוך
צניעות לא רציתי שהוא ישים את השם שלי בקרדיטים.. וג'ון, ג'ון
אמר לי ש... אין כזה דבר מוזרות, זה הכל עניין של איך אתה
מתבונן על המוזרים בעיניך. כן, ילדים.. מילים כדרבנות. האין
אתם מסכימים?

(הילדים פעורי פה ומסתכלים אחד על השני, לא ממש יודעים מה
לומר)

המורה: כן, חזרה להיסטוריה המעוותת של המאה השלושים ו... אהה,
אני מתכוון, המאה העשרים, כמובן. (פוזל לצדדים)

ילד 1 (מצביע ב  PEACE והמורה נותן לו אישור דיבור בחיוך):
המורה, אה, אלעזר.. אני רוצה לומר בהזדמנות זו שהיינו רוצים
להתחיל בחומר לקראת הבגרות בהיסטוריה הבאה עלינו לטובה ו..

המורה  (מתפרץ לדברי תלמיד 1 בהתלהבות): ילדים! למה היסטוריה?
הרי זה בזבוז זמן. אני אלמד אתכם מה שרק תרצו! מתולדות הביטלס
ועד תולדות האנטרקס! כמובן ש.. אני הייתי אחד האנשים שפיתחו את
הפצצה הגרעינית שמצאה את מותה בהירושימה ונגסקי, כך ש (גאה
בעצמו) אתם יכולים לנחש שאני פרופסור לפיזיקה גרעינית מודרנית.
ד"א, את איינשטיין הכרתי אישית. אדם טוב היה, רק טיפה לא שפוי.
היה על אותם כדורים כמונ.. אהההה, כמו מייקל ג'קסון, רק שאני
חושב שהאחרון עדיין משתמש בהם..


ילד 1: אה.. אלעזר, המורה, המורה אלעזר.. אני חושב שעדיף לכיתה
כולה ללמוד את.. תולדות עם ישראל והעולם מאשר.. אה.. תולדות
הביטלס.. ובשביל אנתרקס ודומיהם יש לנו שיעורים בנושא.. הרי...
יש לנו בגרות בהיסטוריה בסוף השנה והזמן קצר והמלאכה מרובה..

המורה: אבל ילדים! זהו ידע היסטורי! כן! ידע היסטורי! למרות
שאני לא מאמין בהיסטוריה כל כך, אבל אהיה יותר משמח להעביר לכם
את תולדות חיי. ובכן! נולדתי... גודלתי...

ילד 1 (באי נוחיות): אלעזר, עם כל הכבוד.. היינו רוצים להישאר
צמודים לתוכנית הלימודים..

המורה (בתחינה מה): אבל...

(בעיטה בדלת, שומרי ראש מגודלים נכנסים לכיתה, נכנסים אחריהם
אנשים לבושים בחלוקים לבנים, מזרקים בידם. שומרי הראש נעמדים
בצדדי האנשים בחלוקים הלבנים וכל החבורה עומדת במקום וסורקים
את המקום בחיפזון)

איש לבוש בחלוק 1: (במבטא גרמני כבד) איפה המשיגינעס

איש לבוש בחלוק 2 (עדיין עומד במקום, מצביע על אלעזר): (מבטא
פורידניאני) הנה הוא. האהא, מתחזה מורה, לא יפה זה, לא יפה זה.


ילד 1 (שעדיין עומד): מה?  ז"א.. אלעזר.. הוא... קוקו קוקו?

אלעזר (מדבר אל ילד 1 בפחד): אל תאמין להם! בבקשה לא. (נופל
לרגליו של גבי) לאאאא!!!! אני לא משוגע! אני שפוי!!!! (מתחיל
לבכות תוך כדי דיבור)  שפוי אני אומר לככככככככככם!!!
(בוכה)

איש בחלוק לבן 1: תוקע לאלעזר את המחט באחוריים): זה יפתור
בעיה.

אלעזר (הבעת כאב על פניו לשנייה מעטה, ואז הבעתו משתנה לחיוך
נעים ורגוע תוך שהוא צולל אל שינה עמוקה....)

איש בחלוק לבן 1 (מתסכל על אלעזר, ואז אל הכיתה, מדבר אל
השומרים): כן... קחו משיגינעס זה מכאן..

(השומרים גוררים את אלעזר הנם אל מחוץ לכיתה)

(איש בחלוק לבן 1 ו2- עומדים עדיין בכיתה, סורקים את הכיתה)

איש בחלוק לבן 2 (אל הכיתה): כן.. אז, שיעור היסטוריה זה, יא?
אתם עכשיף ללמוד היסטוריה של פסיכואנאליייזה. ומי שלהפריע...
(מראה את המזרק אל הכיתה, תוך שהוא מתיז קצת נוזל)