מכתב גלויי לקשת: מתוך קובץ סיפורים: מעיל חיילים


א. מיום שנולדת, לא דיברנו.
הפה נפתח.
מיתרים נעו.
לא דיברנו.

ב. מיום שנולדת, לא הקשבנו.
היו צלילים.
האוזן שמעה.
לא הקשבנו.

ג. בלי 'מדוע'
בלי 'כיצד'
בלי 'איך'.
לא דיברנו, לא הקשבנו.
שתקנו.
זעקתי: "למה?!"

ד. יצאה בת קול וסיפרה ברוך:
אדם בן אנוש בתוככי תא,
תא בית סוהר, תא גרעין נפשו,
נפשו החבולה, חלולה ...

ה. זעקתי מול שמיים:
"למה?!"

ו. בתי קשת נולדה ביום כיפור.

ז. ויאמר אלוהים:
 "את קשת נתן בענן
   והייתה לאות ברית
   ביני ובין הארץ."

ח. והייתה קשת ברית עולם
בין כל נפש חיה וכל בשר אשר על הארץ.


אהבה.
אבא.