2006

פתאום, ככה סתם באמצע החיים,
או יותר נכון, בעת גלישה בבמה החדשה,
יוצאת מהמסך יישות בעלת פרצוף אדום ושואלת אותי:
"אתה אסף ברוש? ג'י סי אזאף?"
"כ... כן..." עניתי לבסוף, המום.
נעים מאוד, אני הדמות של הבמה החדשה.
"אחלה בחלה..." הפטרתי ביובש, לא מאמין למראה עיני.

ובכן, זה לא אירוע שקורה בכל יום,
שככה פתאום יוצאת דמות מהמסך, וכל זה.
אבל אני תמיד האמנתי בדברים האלו כך שזה לא משנה.
"קפה?" שאלתי.
"כן, 2 סוכר." פקדה עליי הדמות.
"אז מה את או אתה בעצם רוצה?" שאלתי בעודי מגיש את הקפה.
"תראה", הדמות השיבה לי, מביטה עמוק אל כוס הקפה,
"אם אני לא טועה אתה מתקרב כבר ליצירה החמש עשרה שלך, לא?"
"כן", השבתי, מושך בכתפי.
"ובכן, זה אומר שאתה יכול להיות משודרג לדרגת יוצר במה חדשה."
"אבל אני כבר יוצר בבמה החדשה!" אמרתי בחוסר סבלנות.
אבל הדמות השיבה לי שזה בכלל לא העניין.
"מדובר פה ב"יוצר במה חדשה" לא יוצר בבמה החדשה".
"אהההההה..." פלטתי בציניות מרובה.
"ומה זה אומר?" המשכתי.
"זה אומר שפתאום כולם יתחילו להגיב לך, משהו כמו 30 תגובות,
כמו שתמיד ראית באתר אצל יוצרים אחרים.
זה גם אומר, שיתחילו לתת לך ניקוד גבוה, להגיד שיש לך כשרון
כתיבה ו..." פה הדמות נעצרה.
"מה קרה?" שאלתי.
"זה נשמע כמו אחד הדברים הנחמדים שהציעו לי!" אמרתי בחיוך
חביב.
"ובכן, זה לא הכל.
ברגע שתסכים לבצע את העיסקה הזו, לא תוכל לשנות שום דבר
בעולם..."
סיימה הדמות בזריזות, כמנסה להתחמק מהשורה המוזרה הזו.
"ממ... מה...?" התחלתי כבר ממש לא להבין מה הולך פה.
"הסגנון שלך!" אמרה הדמות.
"מה איתו?" שאלתי.
"אף פעם לא שמת לב שכולם אומרים לך שהוא דפוק?!"
"שמתי לב!", הרמתי את קולי, גבותיי מכווצות.
"אז זה העניין!" אמרה הדמות, "כולם יאהבו את הסגנון שלך, ואף
אחד לא יחשוב שהוא שונה, פשוט, נאיבי וכו'".
"אההההה..." פתאום הכל היה מובן.
"טוב תראה", אמרתי לדמות, מטה את ראשי הצידה, "זה לא שהתכוונתי
להיות סופר או משהו כזה חה חה חה"
הדמות החטיפה את כף ידה בפניה, כמביעה את טיפשותי במעשים
טכניים.
מיד הרצנתי.
"טוב תראה, אני צריך לחשוב על זה".
"ואיך אני אדע מה החלטת?" שאלה הדמות.
"אל תדאג" אמרתי לו, התגובות כבר יעידו.