עננים מתפרקים בשמיים
וברקים שיורקים זעמם
איך הרוגע מפליג על המים
וספינות ברציף נעלם
הגשם יורד ופוגע
מדמם אז כל מה שהכזיב
הנהר שוב זורם ונוגע
בכל מה שאי פעם הכאיב
מתרכך אז הסלע
למול סערות
מתרכך ונמס בשנים
הן הזמן מתחכך בו כמו מים
מתפתל בקמטי הפנים
לעולם לא לבד הציפור השחורה
צווחת בחוף מבטחים
המדבר, הדמעות, ועונות השנה
אל השקט לבטח צונחים
מטביעה יגונה בכוס של משקה
והרוח מכה בחלון
וכל המראות שחולפים ברוחי
מזכירים תקתוקו של שעון
ציפור מצווחת, אחוזה באימה
ודמעות הן, דומעות
העיניים
כי מה אבקש עוד בלילה כזה
ביום
מתפרקים השמיים.