|
עננים מתפרקים בשמיים
וברקים שיורקים זעמם
איך הרוגע מפליג על המים
וספינות ברציף נעלם
הגשם יורד ופוגע
מדמם אז כל מה שהכזיב
הנהר שוב זורם ונוגע
בכל מה שאי פעם הכאיב
מתרכך אז הסלע
למול סערות
מתרכך ונמס בשנים
הן הזמן מתחכך בו כמו מים
מתפתל בקמטי הפנים
לעולם לא לבד הציפור השחורה
צווחת בחוף מבטחים
המדבר, הדמעות, ועונות השנה
אל השקט לבטח צונחים
מטביעה יגונה בכוס של משקה
והרוח מכה בחלון
וכל המראות שחולפים ברוחי
מזכירים תקתוקו של שעון
ציפור מצווחת, אחוזה באימה
ודמעות הן, דומעות
העיניים
כי מה אבקש עוד בלילה כזה
ביום
מתפרקים השמיים. |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.