מסתתרת בעליית הגג בביתי
מנסה לעצור את נשמתי
מציצה מבעד לחלון
לוודא שכל זה - רק חלום

הלב יודע דברים רבים
אך אינו מזהיר מפני דברים נסתרים
"מדוע דווקא לנו" שואלת את עצמי
כל פעם מחדש כשנשמעים הקלגסים

ברחבי האזור נשמעות יריות
ואני נצמדת אל הקירות
מתפללת לאלוהים שיבוא בעזרי
אך הוא אינו שומע את זעקתי

מייבשת את שאריות דמעותיי
מנסה להתגבר על כאביי
לבי שנע בין ייאוש לתקווה
עוד מותיר לי טיפת אשליה

לאן נעלמו צחוק הילדים
האם גם הם נלקחו לעולם המתים?
הלב שוב עצוב וכאוב
שיודע שמשפחתי אליי כבר לא תשוב

החורף קר והלילה לא נגמר
חוששת לגורלי, אולי יקבע מחר
מרגישה תחושה מוזרה
שממנה אין דרך חזרה

מתחממת עם מעילה של אמי
שנתנה לי ביום שנלקחה מחיקי
"אני עוד אשוב" כך אמרה
לפני שהנאצי לקח את נשמתה

בבוקר השקט שרר בחוץ
ציוץ הציפורים נשמע לי חשוד
יושבת רועדת על סף שבירה
אך מחליטה שלא להיכנע
מציציה שוב מבעד לחלון
אך לא... זה לא היה עוד חלום