הדס ניל / אינסומניה |
מתדפק על הסורגים
של גופך
מטיח את מילותי
בתסכול
והן מתנגשות בידייך
ונופלות סדוקות
לרגלי המיטה שלנו.
פליט,
נודד בין הסדינים
מצד ריק לצד ריק יותר
ואור מנורת השידה בצידך
קופח עלי
כל הלילה לבד.
גולה,
זר מוקף מצעים
עם ריח קרוב
ריח של בית
מנשק את הכר
כמו אדמת מולדת קדושה
וחולם,
עת אבוא בשערייך
ותהיי פתוחת חיוך
לקראתי,
כי כ"כ אבוד
מתחת לשמיכה לא
מחממת,
נכרי, מתהפך בקירבו עד בא
בוקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|