נהגתי לעשן ולשתות,
כל לילה יותר ולא פחות,
נהגתי להשתכר עד אובדן חושים,
משכרות נהגתי לרקוד עם עמודים,
עברתי מסעות ברחבי תבל בכל מיני חורים,
כל פעם פגשתי אנשים מוזרים ומשונים,
נהגתי לבזוז ולהתנהג כמו מפגר,
ובבוקר האשמתי את הכל באלכוהול המשכר.

עברו מאז כמה שנים טובות,
הרחק מכל הטירוף ואובדן החושים,
רחוק מהעין ורחוק מהכלבות,
והרחק מהפריקונים המזדיינים.

היום אני יושב בכיתה,
לומד ולומד עד שעייני בורחות מהגולגולת,
משפר את עצמי כל שנה,
לומד איך לחבר מחדש את החלקים של התפזורת.

הפכתי לבנאדם מלומד,
בנאדם מאופק שיודע להחזיק את עצמו על רצועה,
אבל אני לא יכול לשקר שאני לא מרגיש משופד,
אין הרפתקאות הרחק מהבית עם סכנה שבשבילי היא ישועה,
כבר לא שותה כמו פעם ולא יכול להחזיק אלכוהול,
איבדתי את הספונטניות והאומץ לעשות את הכל.

ליבי מתגעגע לימים ההם שבהם הרשתי לעצמי,
לרדת מהפסים ולתת להם לאנוס אותי,
ואילו נפתחו השמיים וניתנה ההזדמנות,
בלי מחשבה שניה הייתי תופס אותה בהתרגשות.

Do it all over once again.