שבע דקות של סיגריה.
שבע דקות לחיות
שבע דקות לחשוב
עם כל שאיפה אני מפריחה
טבעת עשן ומחשבה
לחלל החדר
שמתמלא בריח שלי
שנצמד לשערותיי.
יש לי שערות שמגינות עליי בפני הבחוצה שלי.
אני מפזרת אותן על עורפי
מגען במורד הגוף, מחזיר אותי באחת למציאות.
אם אספתי את שערותיי ליידך לכדי קוקו גבוה,
אזיי תדע שאני מרגישה בטוחה
אך בכל זאת אזדקק לאש ומאפרה
ותנמיך את האור, נבוך לי
קר לי.
אני צריכה חיבוק,
אני צריכה סתירה.
לרוץ לתוך טיפות ממטרה
לצרוח בעוד היא מקיפה את חושיי ותאיי
להתרטב, ולא מדמעות,
לא מעירום,
לא ממך.