(I)

לוגמת מהסגריה
טעימות קטנות ואלגנטיות
מדשדשת בקפה
עם הכפית
מרפרפת על העוברים
ושווים
לא באמת מרגישה
איפה המקום שלה
בעולם.
לוקחת עוד קטנה מהסגריה
מזליפה עוד מעט קפה
מטפטפת מליחות
על העוברים והשווים
אבל לא באמת רואה
את המקום שהיא תופסת
בתוכי,

אני לידה,
לפעמים מרגיש כמו
בובה ריקה
לפעמים כמו כרית
נוחה
צופה בה ושותק את כולה
אל תוכי
מחכה שתזרוק מבט ותגיד-
כמו תמיד
" מה אתה כ"כ מדושן עונג"
ותחייך, רק אלי, כשאומר
"אני מדושן בך"
כמו תמיד,
כמו תמיד ותמיד.

(II)

אם אפשר לחלות
מיופי
אני מאושפז תמידית
מלהסתכל עליך
מחייכת
עם זוויות העיניים,
באמת טריוואלי
והורס
איך שהדברים הקטנים
עושים את כל ההבדל,
מחלה נהדרת שלי
אוהב אותך בכל
תא נגוע בגופי
בכל צלקת
בכל שיעול קטן,
רק תחייכי אלי עם
הזוויות האלה,
תחייכי אלי,

אה, אני מת.

(III)

רציתי לומר לך
אפילו
שזה
קלישאה

שאני אוהב אותך
כמו השמש את האדמה
כמו הים את העננים
כמו הירח את הכוכבים

והיתי מוכרח לומר לך
אפילו
שזה
קלישאה,
שלשמוע אותך צוחקת
היה שווה כל מילה.