ארגמן קרמן / פיסות של תקווה חרוכה |
מותירה את פיסות העבר מאחור,
פיסות צבעוניות על רקע אפור.
דבוקות בחוזקה בדבק השנאה,
מדשנות בכאב את האדמה.
הפיסות כבר צמחו, ניצנים בצבצו,
את כל החיים מהאדמה מצצו.
האדמה בוכה את כאב ההפסד,
הטוהר, על קנה רצוץ מתנודד.
ובאה רוח...
רוח חמה, המבקעת חומות,
לא נותר עוד למה לקוות.
אלפי אנשים נישאים על כנפיה,
קול זעקה שאין איש שומע.
לאן יגיעו האנשים?
לשכונה יפה עם בתים חדשים?
לארמון מפואר עם אלפי משרתים?
אשליה נעימה שתתנפץ לרסיסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|