שלום, הגעתם לפלאפון של תומר, אני כרגע מאוד עסוק ולכן לא יכול
לענות לכם אבל אם תשאירו הודעה אחרי הצפצוף אני מבטיח לחזור
אליכם בהקדם, ביי.
ביפ.
היי תומר, זו אני.
אתה יודע, לפעמים כשאני רוצה משהו ממש חזק, אני פשוט לא יודעת
באיזו דרך להשיג אותו.
אני חושבת שבאיזשהו מקום ידעתי שאנחנו לא..ששום דבר לא ייצא
מזה, אבל אני לא אצטער על הרגשות שלי פשוט חבל שזה יצא ככה.
מה שאני בעצם רוצה להגיד כאן זה שמה שעשיתי, לא עשיתי מתוך
שעמום או שעשוע אלא בגלל שרציתי להיות מעורבת בחיים שלך בלי
ממש להיות בפנים, מבין ?
אני יכולה לחיות עם העובדה שכלום לא יקרה ביננו, אף פעם, אבל
אל תשנא אותי, אני לא יכולה להתמודד עם זה שתשנא אותי.
תחשוב לרגע מה היית עושה אם היית במקומי- אז אולי לא היית נוהג
כמוני אבל אם אהבת פעם כמו שאני אוהבת אותך אתה בטח יכול
להבין.
אני מניחה שזה מה שעושה את ההבדל בין גיל שבע עשרה ל-עשרים
ושלוש,  ההבדל ביני לבינך.

בכל אופן, כאן מסתיים המונולוג הפרטי שלי בתקווה שלא שכחתי שום
דבר חשוב שרציתי לומר.

דבר אחד על מזכירות אוטומטיות, הן תמיד משקרות- כי אפילו
שהבטחת לחזור אם אשאיר הודעה משהו אומר לי שזה לא יקרה.