החיים שלי מאוזנים מכדי שאוכל לכתוב
שירים נוקבים
כמו שהייתי רוצה לכתוב.
אני נח בעריסה רכה,
רועה בשדות ירוקים.
אין זכר למכות הקשות של הרחוב.
אני לא יודע מה עדיף-
להיות מוגן ללא היכולת לעוף
או לחיות על הקצה.
זו לא שאלה כל-כך פשוטה,
בעצם,
כשחושבים על זה.
...
מדי פעם אני בכל-זאת מצליח
לכתוב משהו מחוספס,
אבל גם אז,
כמעט מיד,
הוא הופך למתחנף,
ללא בועט, לא אנושי.
(וזה בסדר,
כי רוב קוראי-שירים הם לא נוקבים,
בעצם,
כשחושבים על זה). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.