|
בצבת
הוא תולש את
הרגשות שלי
"זה לא יכאב בכלל"
ואני מפרפרת
על הכסא
ומדממת לו על החזה
הפה שלי פצוע
הלב שלי פעור
והוא חופר בפנים
בלי הרדמה
עוקר ומושך
כמו מכונה,
חרש לדמעות שלי
עיוור לזעקות שלי
מצקצק בשיניו
"כמה לכלוך, כמה עמוק"
ממלא את הפח
בתקווה מדממת
פרפרים תלושי כנפיים
אהבה שבורה
וכמה חתיכות של נשמה,
תוקע לי שני ספוגים
מתיל, לרפד
נאנח בסיפוק
"הנה, כמו חדשה". |
|
|
כל הדרך מקרתגו,
לאירופה, דרך
האלפים, על פיל
מזורגג, יש לי
שפשפת,נגמר
האוזו, והמחשב
לא מוצא סרבר
לבמה חדשה!!
(חייל פוני
שבוז. ואין
הכוונה לפוני
כגון סוס קטן או
שיער על המצח.
החסרונות
המחרידים בכתיבה
ללא ניקוד.
ג'יזס.)
(ג'ונסון בשיעור
היסטוריה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.