זה חצי לילה, חצי יום. הכביש חשוך, אבל הרקיע מואר באור שחודר
מ'ממלכתו של אלוהים'. וכל הרקיע נראה כמו אותם מחזירי אור
שמחלקים לילדים בבית-הספר, מאירים רק את עצמם.
כשאני חש את חום דמותו, הוא נוסע בכביש ריק ממכוניות אחרות. יש
לו רדיו עייף על גלגל"צ, וסיגריה ביד. הוא לא נוסע מהר, ולא
לאט. הוא לא ממהר, אבל גם פוחד להרגיש שהוא כמו נתקע במקום. יש
לו תווי פנים קשים ויפים. הוא לא דומה לשחקן טומי לי ג'ונס,
אבל הפנים שלו משדרות יסורים שקטים כמו פני השחקן. הפנים
אומרות "קשה לי, אבל אני נלחם. אני יודע שלעולם זה לא יהיה
פיקניק, אבל אני אשרוד, כי אני לא טיפוס שנכנע." ככה אומרים
פניו בכל אופן. אין לי מושג אם גם ככה הם חייו. רק עכשיו
התקרבתי אליו. רק עכשיו התחלתי לחוש את חום דמותו.
מייקל ג'קסון ברדיו אומר רק להכות. והוא, מה שמו? שואף עשן
מהסיגריה ופולט אותו אל החוצ. כבר אמרו לו ש-פה בחוצ הכול יכול
לקרות. זה לא חוץ רגיל, אלא חוצ מכושף. גבולות היקום. גבולות
האדם עם בוראו. איפה ששם ברקיע יש מערבולות אש ואנרגיה אדירה
שהיא הכלי ממנה יצר אלוהים את היקום. איפה שהאנרגיה הייתה
קיימת מהיום בו התמתח אלוהים, והחלה למרר את חייו. האנרגיה
רצתה אקשן, ואלוהים רצה שקט.
האנרגיה רצתה טרגדיות בניחוח יווני, דם קדושים, דמעות של שמחה
ושל יסורים. חיבוטי נפש ונקיפות מצפון, חרדות פחדים ובדידות.
האנרגיה רצתה שמחה פראית שנובעת מנקבוביות הפשטות, ואצילות
נפש נשגבת עם קול משק כנפי מלאכים מרפרפת מעל רובעי עוני של
מחלה בדידות וסחר גוף ליד ערימות המצורעים.
האנרגיה רצתה תקווה בים של שיממון שתמריא ותיתן לה דגדוגים
חמים בבטן.
האנרגיה רצתה תפילה בליבה של מלחמה מפיו של חייל מרוטש שנשאר
חי ומדמם בלא ידיים ורגליים.
האנרגיה רצתה לחוש את הפחד ואת הלב מתכווץ אצל הילדים כשהם
שומעים סיפורי אימה מפיהם של זקני השבט מסביב לחום המדורה.
האנרגיה רצתה להרגיש את הפחד המשתק שחובק את ליבו של אדם יציב
בנפשו, כשסימנים של מחלת נפש נוראה מתחילים לחלחל לתוך מוחו.
האנרגיה רצתה לצחוק כשאימפריה שלמה נופלת בגלל חולשה של מנהיג
לאישה.
האנרגיה רצתה לראות נרקומן הורג את אהובת חייו בשביל מנת סם.
ואחד שהולך אל מותו ביודעין, כדי להציל חייה של זרה.
האנרגיה רצתה לראות סופר עובד על יצירת מופת במשך שבע שנים,
בכתב יד, דף דף לאור הנר, כשלילה אחד הכול נשרף בדלקה.
מלחמת עולם שפורצת בגלל מותו של איש אחד.
תן מיילל כשמישהו תוקע כדור בראשו.
עקרת בית בת 47 עם שבעה ילדים שבוהה בתקרה ומבינה פתאום שכבר
לעולם לא תיסע בפריז במכונית עם גג פתוח כשהרוח משחקת בשערה.
משחקי חתול ועכבר בין רוצח סדרתי של זונות שפועל בלונדון
בלילות אפופי ערפל, וחושב שזה בסדר לרצוח זונה, לבין מפקח
משטרה מכור לאופיום, שלא חושב כך בכלל.
איש שרוצח איש מקנאה.
איש שרוצח איש בשביל כספו.
איש שרוצח איש לשם נקמה.
איש שרוצח איש בשביל כבוד.
איש שרוצח איש בשביל חופש.
איש שרוצח איש בשביל כוח ושליטה.
איש שרוצח איש בשביל לבדוק אם הוא מסוגל.
איש שרוצח איש בגלל שעמום.
או בשם האהבה...

האנרגיה רצתה כל זאת ויותר, ואלוהים רצה דממה.
אז האנרגיה המשועממת כל הזמן הציקה לאלוהים. אמרה "משעמם לי.
משעמם לי. תגיד משהו. תספר משהו. איך אתה יכול בדממה ואין כזה?
השיממון לא מכלה אותך?"
ויום אחד תפס אלוהים קריזה על האנרגיה ואמר לה "תיצרי יקום."

"מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" של הביטלס ברדיו. והוא
עישן וידו על ההגה. מעליו ברקיע השתוללה מערבולת האש של
האנרגיה. העצים בצידי הכביש היו בוערים. כל דבר יכול לקרות,
כמו הבחורה ההיא שמחכה שם ומסמנת לטרמפ. השירים עייפים מידי.
הוא העביר לגל"צ.

משייט במכוניתו, כל החלונות פתוחים בשביל הבריזה ובשביל לפזר
עשן סיגריה. קול פיצוח מרקיע האנרגיה משתבר בקול קררראק כשל
עורב.
רעש מוסכי המלאכים בטיפול עשרת ת'לפים לתפילה שלא נאמרה בלב
שלם.
רגש זקן שנשען על מקל סדוק ומצפה לנס אלוהים שיקרה בממלכה
מקרטעת.
קול יריית אקדח בשנת 0 של נוסע בזמן שאיבד עצמו לדעת.
מלאך ששואף להיות בנאדם ששואף להיות מלאך.
איש שומע מוצא פיה של אישה.

"תודה לך. לא עברה פה מכונית מאז שאני פה. באמת תודה לך..."