[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ב ב וואילז
/
לא יאומן!

אני מקבל את הטלפון שלה מידידה משותפת.
"איך קוראים לך?" היא שואלת.
"אליהו"
"וואו איזה שם יפה זה אליהו! אין הרבה אנשים שקוראים להם
אליהו, נכון?"
"לא יותר מדי..."
"היה לי פעם אליהו בכיתה בתיכון. הוא היה מה-זה חתיך! היה לי
קראש טוטאלי עליו. קראו לו אליהו אליהו. זה לא במקרה אתה?"
"לא. אני ענבי. אליהו ענבי."
"אה. אולי אתה מכיר אותו?"
לא יאומן!

"ומה עם בחורות - היתה לך מישהי בזמן האחרון?"
אני נזכר בבחורה האחרונה שזרקה אותי לפני שבוע. כמה "עבדתי"
כדי לשכנע אותה לצאת איתי וכמה רציתי אותה.
"היתה מישהי שרציתי. אבל זה נגמר." אני עונה.
"אליהו, אני חושבת שאתה חייב להתגבר עליה זה לא בריא שאתה תלוי
באיזה בחורה מהעבר. אני למשל אם יש מישהו שלא רוצה אותי אני
ישר מחליטה שאני לא רוצה אותו וזהו. אין משחקים. חבל על הזמן.
יש מלא דגים בים"
אני שותק. תוהה איך מעשר דקות שיחה היא יכולה לקבוע עליי
משהו.
היא ממשיכה ומסבירה לי עליה ומה אני צריך לעשות ואיך. ולמה.
ואני ממשיך ושותק ותוהה.
ואז היא אומרת -
"אני חושבת, אליהו, שאם תעשה כמוני אז יהיה לך הרבה יותר קל
בחיים"
לא יאומן!

למחרת, בדרך לחדר כושר שיחה ממנה -
"תשמע, אליהו אתה ממש חמוד והכל אבל לא מתאים לי כל הקטע הזה
שאני מדברת ואתה חושב ושותק כל הזמן. זה קצת מוזר."
לא יאומן!

בסוף האימון, לפני המקלחת, אני שולח לה הודעת טקסט
"בא לך להפגש היום באחת-עשרה לקפה?"
בצאתי, מחכות לי שתי הודעות טקסט ממנה.
הראשונה -
"בסדר, אבל בשתיים עשרה כי אני עסוקה עד אז"
והשנייה, כשתי דקות אחריה -
"אליהו?"
לא יאומן!

בסוף הפגישה אני מסיע אותה חזרה הביתה. היא שותקת. אני מנסה
לדובב אותה אך היא נראית לא מעוניינת בעליל ומכונסת בתוך עצמה.
אני מגביר את הרדיו ומאיץ.
מגיעים אליה. אני עוצר ומנמיך את הרדיו.
"אז היה נחמד..." אני מתחיל לומר
היא מסובבת אליי את הראש ומחייכת.
"היה לי ממש כיף היום אליהו"
"אה... אני שמח" אני אומר בהפתעה
היא רוכנת אלי קדימה ומנשקת אותי. אנחנו מתנשקים עוד כמה
דקות.
"אליהו, בא לך לעלות אליי?"
לא יאומן!

"אליהו!!!" היא גומרת.
אני מוציא את הראש שלי מבין הרגלים שלה. העיניים שלה סגורות
ועל הפנים שלה מתפשט חיוך קטן. אני נשכב לידה ומחבק אותה. היא
מסובבת אלי את הגב.
"היית גדול אליהו" היא אומרת.
אני שותק.
"תגידי" אני אומר אחרי דקה "היית איתי היום או עם אליהו של
אז?"
"מצחיקול" היא עונה "בא לך לרדת לי עוד קצת?"
לא יאומן!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הנשים בישראל לא
צובעות את
השערות שלהן
בבלונד, הן
צובעות את
השורשים בשחור




אנתרופולוג ברגע
של הארה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/5/06 2:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ב ב וואילז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה