כשהעננים הופכים צבעם לאפור,
כשהשמיים צובעים עצמם בשחור,
כשהאופק נראה כל כך רחוק
וכשהים נראה כתהום עמוק,
שאני מרגישה הרגשה מוזרה
הרגשה מרוחקת, כבדה ורעה
שהמשפט: "האור בקצה המנהרה"
הוא לא אומר לי מאום
כי בין כה וכה גם כשיש אור אף אחד לא רואה כלום
מנסה לדמיין את העננים מתבהרים לצבע תכול
שהשמיים פתאום צבועים בכחול
כשאפשר להושיט יד ובאופק לגעת
וכשהים משאיל את צבע עינייך שמהן אני משתגעת
שאני מרגישה הרגשה מוזרה,
ופתאום האור בקצה המנהרה
פתאום זה אתה
אותה דמות שבה אני מביטה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.