|
אדם קם בנחת לעבר המשך חייו
הוא שוטף את פניו, אוכל משהו מהיר
עובר על החדשות מטייל בעיר
ובלי משים, בטבעיות
מתחיל באיטיות להצטמק.
תחילה הוא לא שם לב, עוד לא כואב
חולף יום ועוד יום ופתאום בגדיו גדלים
עורו מקיף אותו כמו שק
ובמקום צעד הוא פוסע פעמיים.
שהוא מבין את שארע מנסה לצעוק
אך קולו הצטמק לציוץ
פניו למשקפיים ומכשירי שמיעה
כבר קשה לו להגיע אליהם
והוא כבר שכח מה היה טעם הטעם.
כשלפתע מרגיש רשרוש פועם
מנסה להתרומם,
לגבוה בו צריכות להיות עיניו
לראות לאן נפלו ידיו
אבל עד שהוא מגיע גם הרצון מצטמק.
ויותר הוא לא רוצה דבר
גם לא להפסיק.
רק אהבתו לא הצטמקה
אך היא גדולה ממנו והוא אינו יכול לתפוס אותה
להגיד "את זה וזה אני אוהב כך וכך"
וכך אהבתו מרחפת
מנסה להידחף לחריץ בין ליבו ומוחו
לבסוף נשברת ובוכה
אך הוא אינו חש ברטיבות
קטן מדי עבור דמעות
קטן מדי עבור מחשבות
ליבו צימוק מוחו גפרור ידו אטומים חסרי מעש
גופו עוד מראה סימני חיים. |
|
|
כשהעולם נברא!
שרר בו תוהו
ובו
מוחלט! ובידיי
טיטנים מפלצות
אימים נשלט!
מצב בלתי
נעים...רק זוהמה
וחושך
משחור! האדמה
רעדה הרי
הגעש לא ישנו!
אז זאוס התערב
ורעם וברק שלח!
ואת השטח
הוא ניקה! ניקה!
המפלצות חוסלו
ושקט שוב שרר!
וזאת כל האמת כי
הוא היה קשוח
ולא נשבר!!!!
-מתוך הרקולס של
וולט דיסני- |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.