26.3.06

אדון, גברת
נסו לחדול מן המשמרת
על כבודכם המשומר,
כי תמיד יש מה להוכיח,
תמיד יש מה לומר
כשאחר יאמר דבר
שידעתם זה מכבר.
הניחו ידיעותיכם מאחור,
(לא על מנת לשכוח, על מנת להניח)
בלמו פיכם והקשיבו,
היו לילד קטן
סובלני וסקרן
שמוכן ללמוד על כל צבע וגוון.

בעמידה זקופה נכנעתי לכל -
לזו המציירת, לזה המנגן, לזה המדבר, לבשלנית,
למזמר, למתכעס, למתבלבל, לשקרן, לחיוור ולעצלן.
לרקדנית, לרוחנית האמיתית ולמזויפת.
לסלעים, לציפורים, ללטאות, לשמיים, לים, לקשיים ולכל הסובבים.
לכולם נכנעתי.
אין צורך להראות עצמי תמיד, את ידיעותיי, כישוריי .
כי זה כה נפלא להראות לאחר את עצמו.
להקשיב לו בקשב שאין כמותו
וגם אם יספר לי דברים שאני יודע, או ילמד אותי דבר מה שאני
יכול ללמד אותו...
גם אז לזרום איתו, לעזור לו להיסחף עם עצמו דרך כניעותי.
הם מדברים ומסבירים, והקשב גורם לדיבור שלהם להפוך אמיתי
ולפתע אני שם לב לניצוץ שצץ בעיניי כל אלו. הקשב שלי הופך כה
אמיתי כי אני מוקסם מהתהליך שעובר בהם.
איך כל השריונות והמסכות שלהם אט מתעופפים מעליהם בשמחה, הם
חושפים את כל כולם באמת
ובאמת רוצים לשתף אחר במה שיש להם לתת. ולכל אחת ואחד יש המון
משהויים לתת ... :)
זה לא שלכל מי שנקלע לדרכי או שאני לדרכו יש משהו ללמד אותי או
לי אותו,
זה שיש מה ללמוד מהקשב למה שמתרחש בינינו.