איבדתי את
המחברת השחורה היפה
שלי, עכשיו
מישהו מנסה לקרוא
מה כתוב מתחת לכתם של קפה
ולא מבין למה
פעם בעיפרון, פעם בעט ולמה
בין לבין העמודים ריקים
למה חלק מכתמי הדיו
מתפשטים, וחלק מן המילים
הפוכות, ומה זה
החוטים הדקים בעמוד עשרים וארבע
משמאל לימין, שנראים כמו
קו ישר מתמשך
הוא נותן לחבר שלו לידו
לספור
כמה עמודים כתבתי על
המרפקים היפים שלך, וביחד
הם קוראים בקול, בהטעמה תנ"כית
את הציטוטים מספר נחום
תוהים
כל אחד לעצמו
למה חשוב לצייר צל של זבוב
ומי מדביק ביומן דיסק
לצד שתי שערות
בצבע דבש
על המיטה, לפני השינה
הוא מדמיין איזה תחתונים לבשתי
כשהצמדת את הבטן שלי לקיר
הרמת את הזרועות
ונכנסת
ואז הפכת, ושוב
הפכת
בטפרים של רחם
כמשחק בשריון של צב
רגע לפני הטלתו אל הסלע
קורא איך
שתקת הרבה מדי, וכמה
הכחול העכור שלך הסתכל לי
ישר אל תוך
העיניים
ולא ראה כלום
וגם אני, איך אני
צחקתי המון
ופעם אחת בכיתי
בלי סוף |